מאיה בז'רנו פרצה לשירה העברית באמצע שנות השבעים רכובה על כנפי "עיבודי הנתונים" שלה, שירים מסעירים, חושניים ואנרגטיים מאוד, שבהם היא מתחה עד לקצה אידיאל מודרניסטי מרכזי – את הרצון לאפשר לשפה לשורר את עצמה בלי להתכנס למשמעות יציבה, בלי להעצר במסר שאפשר לעשות לו פרפרזה, בלי להתמכר לרגש מסוים כמו עלבון או כעס, ובלי … המשך לקרוא מאיה בז'רנו, התעוררתי בליבו של אלכסון